לא על החסה לבדה

תבשיל קינואה וירקות מתובל היטב שמתאים למבוהלי הקינואה שבטוחים שקינואה זה לציפורים בלבד.

וידוי קל: לא נגעתי בקינואה כ-8 שנים. אני אפילו לא יודעת להסביר למה. פעם די אהבתי אותה, אבל משהו קרה בינינו עם הזמן, ודרכינו נפרדו. פעם אחת אפילו ניסיתי לפתוח דלתי וארונותיי בפניה, אבל היא פשוט נחה לה בארון בשלווה עד שהפכה לקולוניית חרקים מפוארת.

בשבוע שעבר החלטתי שזה לא יכול להמשך, הברוגז הזה בינינו, והבאתי אריזה חדשה ונוצצת (במחיר מופקע, יש לומר). הבטחתי לה שהפעם זה יקרה. שאשקיע בה. זה לקח כמה ימים טובים, ובסוף זה קרה! תבשיל מתובל ועשיר עם גרגרי קינואה שנפתחו בגבורה והתפצפצו בפה וגרמו לי לתהות מה קרה בדרך שגרם לי להרתע ממנה כ"כ הרבה זמן.

למאותגרי הקינואה שבינינו, הנה כמה סיבות למה כן שווה ליישר איתה את ההדורין:

1. כי היא נותנת בראש כמקור מצוין לחלבון. הקינואה, היחידה בממלכת הצומח מלבד הסויה, מכילה את כל חומצות האמינו שהגוף לא מייצר לבד, מה שמקנה לה את התואר המכונה "חלבון מלא".

2. כי היא עשירה בויטמינים ומינרלים. חומצה פולית, סידן, מגנזיום, ברזל, נוגדי חמצון ועוד דברים טובים, ובכמות מרשימה ביחס להרבה מזונות אחרים מהצומח.

3. כי למרות שכולנו בריאים, חטובים ורזים - הקינואה טובה גם לסכרתיים בגלל ערך גליקמי נמוך.

4. כי יש בה ימבה סיבים תזונתיים. בשילוב עם מספיק נוזלים, ישלח אתכם לשירותים בדילוגים (על זה אתם לא חייבים לחזור לדווח, אבל שיהיה לבריאות).

5. כי מסתבר שזה אפילו טעים! ודרך מצוינת לגוון קצת.

Fun fact: למרות שמתייחסים אליה כדגן, הקינואה בעצם שייכת בכלל למשפחת הסלקיים. את מי זה מעניין? אני לא בטוחה, אבל זה נראה לי כמו דרך מצוינת להתחיל שיחה.

שכנעתי אתכם?

מצרכים

• 1 כוס קינואה
• 1 בצל
• 2 שיני שום קצוצות
• ½ כוס אפונה
• ½ כוס תירס (טרי ומבושל או קפוא זה המועדף עלי)
• ½ כוס גזר גמדי מופשר וקצוץ לקוביות
• 1 כוס ציר ירקות (ממש לא ממליצה אבל אפשר להמיר במים)
• חופן כוסברה קצוצה (או פטרוזיליה, או שמיר - מה שאוהבים)
• ½ כפית זרעי כוסברה טחונים
• 1 כפית גרגרי חרדל (אופציונלי)
• ½ כפית  אבקת קארי (או יותר, תלוי כמה חריף ומודגש אתם אוהבים)
• 1 כפית פפריקה מתוקה
• מלח ופלפל לפי הטעם
• מעט שמן לטיגון

* אפשר להשתמש באיזה ירקות שרוצים, מה שחשוב זה שהם יהיו מוכנים יחסית מהר (כלומר - לאדות או לבשל קצת מראש), ושיהיו קצוצים קטן, שיהיה כיף ונוח לאכול את התבשיל.

* מי שרוצה יכול בכיף להוסיף גם חופן עדשים מבושלות או קטנית אחרת שהוא אוהב. רק חשוב להוסיף אותה כשהיא כבר מוכנה, ולקראת סוף הבישול.

הכנה

כדי להמנע מכל זכר לטעמי לוואי שאופייניים לקינואה, העדפתי ללכת על הצד הבטוח, ונתתי לה טיפול עשרת אלפים: בתחילה שטפתי אותה במים בתוך מסננת, אחרי זה בישלתי אותה בהרבה מים רותחים למספר דקות (לא יותר מ-7 דקות) ואז סיננתי ושטפתי שוב. מי שפחות רגיש לטעמי לוואי יכול רק לשטוף אותה ולדלג על השלב של הבישול הראשוני (ומקסימום להוסיף קצת יותר נוזלים לבישול הסופי).

במחבת גדולה מחממים קצת שמן ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. מוסיפים את השום הקצוץ לעוד דקה של טיגון, ואז את כל התבלינים היבשים. נותנים להם 2 דקות של טיגון בערבוב, לפתוח את כל הטעמים טוב טוב, ומוסיפים את הירקות. מערבבים היטב כדי שיתכסו בתיבול ובשמן, ומוסיפים את ציר הירקות. מכסים ומביאים לרתיחה.

מוסיפים את הקינואה, מערבבים היטב. מעל הכל מפזרים את הכוסברה, ומכסים לבישול על אש קטנה כחצי שעה, או עד שהקינואה מוכנה. יודעים שהיא מוכנה כשהגרגרים נפתחים ויוצא להם תלתל לבן קטן כזה. הגרגרים כבר רכים אבל עדיין יש להם פריכות עדינה.

אם חסרים נוזלים והקינואה עוד לא מוכנה - אפשר להוסיף קצת מים רותחים. אם יש עודף נוזלים והקינואה כבר מוכנה, מורידים את המכסה ונותנים לזה להתבשל על אש בינונית-קטנה עד שהכל מתאדה.

בתאבון!